במדינת ישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, חופש הביטוי היא זכות יסודית. אומנם חופש הביטוי לא מופיע באופן מפורש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו או בכל חוק יסוד אחר, אולם בית המשפט קבע שזכות זו נגזרת מזכויות אחרות המופיעות בחוק ואשר ללא חופש ביטוי גם זכויות אחרות לא יוכלו לבוא לידי ביטוי. ולכן, בית המשפט יגן על הזכות לחופש ביטוי בכל דרך אפשרית. עם זאת, אף זכות איננה מוחלטת, וכנגד כל כות יסוד, עלולות להתייצב זכויות יסוד אחרות, כך שעל החוק, ובפרט על בית המשפט יהיה לאזן בין שתי זכויות חשובות. 

​

חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 הוא אחד החוקים אשר מנסים לאזן בין חופש הביטוי לבין זכות יסוד אחרת - זכותו של אדם לשם טוב. זהו אחד החוקים היחידים שיש להם גם היבטים פליליים וגם היבטים אזרחיים. 

​

מה שהופך את הנושא ליותר מורכב הוא שגם החוק וגם בתי המשפט מגדירים ומפרשים מקרים רבים בהם פרסום פוגעני מותר, או לחילופין, מקרים ותנאים שבהם התנהלות לא ראויה של תובע תדחה על אף שפרסום מסוים פגע בו. דוגמאות בולטות לכך הן  מקרים בהם צד בעל הון השפעה וכח (למשל ראש עיר או בעל תפקיד בכיר) תובע אדם פרטי על מנת להשתיקו.

​

בין אם נפגעת מפרסום, ובין אם נתבעת בגין פרסום - פנה אלינו לייעוץ לבחינת האפשרויות העומדות בפנייך שכן לרוב יש מרחב תמרון משמעותי, עד כדי סילוק התביעה מחד גיסא, או הטלת הוצאות משמעותיות על הצד השני, מאידך.